לפני שבוע מצאתי את עצמי יושב במשרד בירושלים, עדיין עם הנשק מהמילואים, מול האחראי על המערך החינוכי של חסידות בעלזא.

לא מעט שקדיות פגשתי אתמול בדרך מכרמל לירושלים. זה הזכיר לי שוב למה אני כל כך אוהב את חודש שבט

יש את החיים שלפני ה7/10 ויש את האחרי. וכדי להיזכר – זו הייתה שנה מאוד תוססת בעם, הפגנות ענק מ- 2

  מדהים אותי לזהות, שלמרות ההקדמה שהקפדתי לכתוב ולצלם (בסרטון הראשון) אני עדיין מוצא בתוכי קולות חזקים שרועמים עלי "מאיר,

  אנחנו נמצאים באחת התקופות המשמעותיות לעם ישראל.. אני זוכר ששמעתי הקלטה של חנן פורת שהשתתף בקרבות הצנחנים בירושלים בששת

הערב, בודקים את הבית מחמץ הערב, מתגלה שיש זמן לכל דבר… יש זמן שבו הבית נקי , אך עדיין ניתן

התלבטתי האם לכתוב מספר בלוגים שונים או אחד שאשתדל לתמצת בו את עיקרי העניין וכיוון שקיבלתי עשרות תגובות ואני מבין

כמחצית משנות חיי, אם הייתי רואה את המילים "תשקיע בעצמך" "תאמר 'כן' לעצמך – לך על זה" לא הייתי מבין

חשבת פעם למה יש לנו הרבה תסכולים סביב המילה 'לא'?? כילד, המילה 'לא' התפרשה אצלי מיד כדחיה גם אצל אחד מילדיי